1. לפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם בת"פ 19099-06-13.
2. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בו נטען כי המשיבים עברו עבירות של ניסיון רצח ונשיאת נשק.
3. בעובדות כתב האישום נטען, כי במוצאי שבת, 28.4.13, ליל ל"ג בעומר, בסמוך לשעה 03:30, ביקרו המשיבים בפארק בריטניה, בו חגגו קבוצות אנשים את ליל החג סביב למדורות. המשיבים נסעו ברכבו של המשיב 2, מסוג קאיה. המשיב 2 נהג ברכב הקאיה. המשיבים הבחינו ברכב מסוג פולקסוואגן פאסאט ובו חמישה נוסעים שהם צעירים תושבי בית שמש. נטען, כי לחלק מאותם צעירים סכסוך אלים עם המשיבים. בפאסאט נהג שמעון אזולאי, המכונה שאבי, לידו ישב אביאל עמוס ובמושב האחורי ישבו ליאור מירו והאחים יקיר ואסף אוחנונה. המשיבים היו מצוידים באקדח ללא רישיון והם החליטו לנצל את ההזדמנות כדי לארוב לנוסעי הפאסאט, לפגוע בהם ולגרום למותם. לפיכך, המשיבים המתינו ברכבם לרכב הפאסאט וכאשר ראו אותו מתקרב, חסמו את הדרך, כך שהמשיב 2 מעמיד את הקאיה כשמנועה פועל על הכביש, כשפניה לכיוון היציאה מן הפארק והמשיב 1 עמד מחוץ לקאיה כשבידו האקדח. בסמוך לשעה 03:40 הגיעה הפאסאט ובו חמשת הנוסעים. מדובר בכביש צר. שאבי הבחין ברכב הקאיה שחוסם את הדרך ועל כן עצר את רכב הפאסאט במרחק של כ-25 מטרים מרכב הקאיה. המשיב 1 החל לירות לעבר רכב הפאסאט כשהוא מתקדם בריצה לעבר חזית רכב הפאסאט ויורה לתוכו בכוונה להמית את נוסעי הרכב, כך עד שהגיע למרחק של כ-5 מטרים מרכב הפאסאט. יושבי רכב הפאסאט הבחינו במשיב 1 יורה ומתקדם לעברם. שאבי קילל אותו תוך שהוא נוקב בשם איציק. שאבי ניסה לנסוע לאחור אך רכב הפאסאט התחפר בעפר. שאבי החל לנסוע במהירות קדימה לעבר המשיב 1 שקפץ קדימה והמשיך לירות לעבר השמשה האחורית של רכב הפאסאט. שאבי הצליח לעקוף את רכב הקאיה ונסע במהירות לעבר היציאה מן הפארק. בסך הכל ירה המשיב 1 ארבע-חמש יריות, ותוך כדי כך תפעל מעצור באקדח. אחת היריות פגעה קלות בכתף שמאל של אביאל עמוס. ירייה נוספת חדרה את השמשה הקדמית כשהקליע פוגע בשאבי מתחת לאוזנו השמאלית ואז ננעץ בראשו של ליאור מירו, שישב מאחוריו. המשיבים דלקו אחרי רכב הפאסאט אך חדלו מכך לפני היציאה מהפארק. רכב הפאסאט ונוסעיו נסע במהירות לביתם של חברים בשדות מיכה, ישוב הסמוך לפארק. למקום הוזעק אמבולנס שפינה את שאבי ואת מירו שבינתיים התמוטט. השניים פונו אל בית החולים הדסה עין כרם, שם הוגדר מירו פצוע קשה. מירו הועבר לטיפול בחדר טראומה. לאחר כ-30 ימי אשפוז הועבר מירו לשיקום בבית החולים הדסה הר הצופים כאשר נכון למועד הגשת כתב האישום הוא עדיין מטופל בבית החולים וקליע האקדח נותר נעוץ בראשו. לפיכך נטען, כי במעשיהם האמורים ניסו המשיבים, שלא כדין, לגרום למותו של אדם ונשאו נשק בלא רשות שלא על פי דין לנשיאות.
4. בדיון שהתקיים ביום 25.6.13 הודיע בא כוח המשיבים כי הוא סבור שעוצמת הראיות בתיק, אם בכלל קיימת, נמצאת ברף התחתון ביותר. עוד טען בא כוח המשיבים, כי כבר בבית משפט השלום, בעת הדיונים בהארכת מעצרם של המשיבים, הסכימו הצדדים כי יינתנו תסקיר מעצר ביחס למשיבים. בא כוח המשיבים סבר, כי לאור עוצמת הראיות כפי שתובא בפני בית המשפט, ראוי שבית המשפט ישקול כבר בשלב זה שחרור המשיבים לחלופת מעצר וכי אין מקום להמתין לתסקיר שירות המבחן.
5. בפתח הדברים טען בא כוח המבקשת, כי כנגד המשיב 2 הוגש כתב אישום נוסף, הנוגע לאירוע שהתרחש ביום 24.10.12, המייחס לו השלכת רימון שהתפוצץ במרפסת בית, גם כאן בעקבות סכסוך חבורות צעירים בבית שמש, אולם המבקשת לא ביקשה לצרף כתב אישום זה לבקשה שלפניי.
6. באשר לקיומן של ראיות לכאורה, הדגיש בא כוח המבקשת כי לא הוגשה תלונה כלשהי על ידי מי מחמשת נוסעי רכב הפאסאט, ולטעמה של המבקשת מדובר בכך שאותם חמישה העדיפו לשתוק מתוך תפיסת עולם מעוותת של שתיקה בין עבריינים. בא כוח המבקשת טען, כי מדובר בסכסוך בין שתי חבורות עבריינים, כאשר הפעם ליאור מירו, שהיה קודם לכן בחבורה לה שייכים המשיבים, עבר לחבורה היריבה ועל כן נמצא ברכב הפאסאט. בפתח דבריו של בא כוח המבקשת חזר למעשה על תיאור העובדות הנטענות בכתב האישום, תוך מתן הדגשים כאלה ואחרים לעובדות הנ"ל. בא כוח המבקשת הדגיש כי עיקר הראיות שבידי המבקשת נסמכות על הודעות שמסרו הוריו של שאבי, דהיינו אמו גב' מרים אזולאי, ואביו מר אליהו אזולאי, אמו של מר אביאל עמוס, גב' הדסה עמוס, ואביהם של אסף ויקיר אוחנונה, מר אהרון אוחנונה. בהמשך אתייחס להודעות שמסרו ההורים הנ"ל, לרבות מועד מתן ההודעות, תוכן ההודעות והשוואת תוכן ההודעות בין ההורים.
7. עוד טען בא כוח המבקשת, כי הנפגעים עצמם לא מסרו במשטרה את שמות הפוגעים, אולם התבצעו האזנות סתר לגבי כל המעורבים. קיימות שיחות בין שאבי לאביאל ובין שאבי לאחרים, כאשר בשיחה מסוימת עולים שמות של מעורבים. בא כוח המבקשת הפנה לשיחה שסומנה 3841, שהיא שיחה בין הדסה עמוס לבין שאבי. באותה שיחה מציינת הדסה עמוס, כי הימ"ר מסר לה שמות של אלה שירו, והם לא המשיבים, אולם בתגובה עונה שאבי כי הוא ראה בפירוש את המשיב 1 יורה. כמו כן, הפנה בא כוח המבקשת לשיחות שעלו מעמדת האזנה שהותקנה בחדרו של מירו בבית החולים. באותן שיחות אמר מירו, כי הוא יודע מי ירה בו, הוא ינקום ביורים, אביו ואבא של היורה מתפללים באותו בית כנסת. בהקשר זה מדגיש בא כוח המבקשת, כי בהודעות שמסר מירו למשטרה הוא טען כי מי שביצע את הירי היו ערבים והוא שמע קריאות "אללה הוא אכבר".
8. טענת המבקשת היא, כי יש להתייחס להודעות ההורים כ"רס גסטה".
9. עוד מדגיש בא כוח המבקשת, כי הטלפון הנייד של המשיב 2 אוכן באותו הלילה, בזמן שלאחר האירוע, בבית השכן, דבר המתיישב עם העובדה כי ביקש להתקשר לאחיו איתמר כדי שיגיע למקום בו נמצא המשיב 2. מכך סבור בא כוח המבקשת שיש להסיק, כי המשיב 2 עשה כך כי חשש שיפגעו באחיו בעקבות הירי אם כי בא כוח המבקשת הודה כי מדובר בהערכה בלבד.
10. באשר לגרסאות המשיבים, הפנה בא כוח המבקשת לכך כי מדובר בגרסאות חסרות כל היגיון, הן באשר למקומם בזמן האירוע, גרסאות הנסתרות על ידי איכונים המכשירים הסלולריים השייכים להם ועל כן מדובר באליבי שהוא מופרך לחלוטין.
11. מכלל האמור לעיל טוענת המבקשת כי יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיבים בכתב האישום, זאת בהנחה שבית המשפט שישמע את הראיות יקבל את הודעות ההורים מכוח העובדה שהקורבנות לאלימות מסרו להורים את הדברים ממש בסמוך לאירוע. ומכאן שמדובר ב"רס גסטה". כך גם סבורה המבקשת כי אם הנפגעים או המתלוננים יתכחשו לדברים שאמרו, לרבות שיחות הטלפון שהוקלטו, ניתן יהיה להגיש את אמרותיהם במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות.
12. בטרם אתייחס לטענות בא כוח המשיבים באשר לראיות או עוצמת הראיות, ראוי לבחון את טענות בא כוח המבקשת על רקע הראיות שנמסרו לעיון בית המשפט.
13. ראשית, אתייחס לתחקור שעבר שאבי אזולאי. ביום 28.4.13 (מסמך שצוין 136) תוחקר שאבי על ידי החוקר רונן מזרחי. שאבי מסר, כי היה עם מירו אצל חבר בשם דקל ומשם נסעו לפארק בריטניה. כאשר היו שם רכב חסם אותם, הוא לא יודע איזה סוג רכב ואיזה צבע. מהרכב יצא אדם אחד שעמד מולם וירה לפחות ארבעה כדורים. בעקבות כך, הוא נסע לאחור, ברח מהמקום, ותוך כדי כך נפגע בראשו. הוא ברח מהמקום ונסע לחברו דקל, ותוך כדי נסיעה הזמין אמבולנס שהגיע לדקל. ביום 29.4.13 תוחקר שאבי פעם נוספת (מסמך 134). שאבי סירב למסור עדות אך תיאר שוב את הירי ומסר כי היורה לבש חולצה שחורה. כמו כן, הוקלטה שיחה של שאבי עם חוקר (מסמך 135). גם כאן חזר שאבי על הדברים כפי שפורטו לעיל. באופן כללי אומר שאבי באותה שיחה, כי הוא מסרב למסור עדות כלשהי אך כולם יודעים מיהם היורים.
14. אביאל עמוס מסר הודעה ביום 30.4.13 (מסמך 126). אביאל עמוס לא זיהה את סוג הרכב, לא זיהה מי ירה, טוען כי היורה היה רזה, גבוה. הוא מעריך את גובהו ב-1.80 מטרים. הוא הבחין בו כשהוא חובש כובע קפוצ'ון ומחזיק משהו ביד. לטענת אביאל, איש מנוסעי רכב הפאסאט לא זיהה את היורה. לדבריו, גם הוא קיבל כדור וכולם היו בהלם. עוד הוסיף, כי הבחין שהיה מגע או שפשוף בין שני כלי הרכב (ראה ש' 153-154). בהמשך מסר הודעה נוספת ביום 2.6.13 (מסמך 122). באותה הודעה הושמעו לאביאל על ידי החוקר שתי שיחות טלפון להן האזינה המבקשת. אותן שיחות היו בינו לבין שאבי, כאשר לדברי החוקר עולה מהשיחות כי שאבי ואביאל מזכירים את המשיבים כמי שירו בהם. אביאל מסרב להגיב לשיחות אלו ובכך מסתיימת ההודעה.
15. ליאור מירו, לגביו קיים מזכר מיום 1.5.13 (מסמך 119) שנערך על ידי חוקר משטרה. באותו מזכר נאמר כי מירו אינו מוכן לדבר עם החוקרים. מירו מסר הודעה ביום 3.6.13 (מסמך 117). באותה הודעה הוא טוען כי לפני הירי שמע דיבורים בערבית, צעקות "אללה אכבר" ויותר מכך אינו זוכר דבר. הוא מסרב לשתף פעולה עם החוקרים וטוען כי לא זיהה איש מהיורים. קיים מזכר נוסף מיום 9.6.13 (מסמך 116). מדובר בתמצית האזנה מהחדר של מירו בבית החולים שם הוא טוען שינקום ביורים, אולם הוא לא נוקב בשמם ולא קושר את המשיבים לאירוע.
16. אסף אוחנונה שגם הוא כאמור ישב ברכב, מסר הודעה ביום 5.5.13 (מסמך 115). בהודעה זו מספר אסף שרכבם נחסם על ידי רכב אחר. הוא לא מזהה את הרכב האחר, לא סוג ולא צבע. אסף מוסר כי מישהו ירה עליהם ואז הם נסעו לאחור ורכבם התחפר. לאחר מכן נסעו קדימה ועקפו את הרכב החוסם מצד שמאל. לדבריו, היורה לבש חולצה שחורה, משהו היה קשור לו לראש והנשק בו ירה היה אקדח קטן. בהודעה נוספת מיום 9.6.13 (מסמך 114) מוסר אסף כי היורה בא מולם מכיוון השיחים וירה לעברם. הוא כלל לא הבחין במשהו ספציפי, כמו רכב שחוסם אותם כי היו הרבה כלי רכב במקום.
17. יקיר אוחנונה, מסר הודעה ביום 13.5.13 (מסמך 113), בה טען כי אינו יודע דבר, הוא לא מזהה איש ואינו מזהה את היורה. בהודעה מיום 16.6.13 (מסמך 293) מספר יקיר כי רכב חסם אותם וכי דמות ירתה לעברם. עוד טען כי כאשר הגיעו הביתה, הוא ואחיו אסף סיפרו להורים מה קרה, אולם לדבריו הוא לא זוכר אם הם אמרו להורים שמות של מי שירה לעברם. כמו כן הוא הוסיף וטען כי לא זיהה את היורה.
18. עד כאן הודעות ודברים שבאו מפי חמשת נוסעי רכב הפאסאט.
19. הגב' מרים אזולאי, אמו של שאבי, לגביה קיים מזכר מיום 30.4.13 (מסמך 109). אותו מזכר מתאר שיחה של חוקרת משטרה עם מרים. היא מזדהה כאמו של שאבי וטוענת כי המשיבים היו מעורבים בירי. לדבריה, המשיב 1 הוא זה שירה. כאשר נשאלה מהיכן היא יודעת את הדברים, טענה שלא שמעה את הדברים מפי בנה שאבי, אלא הייתה במרכז העיר בית שמש שם קיבלה את המידע. עוד הוסיפה כי כל העיר מדברת על זה, דהיינו שהמשיבים ירו. ביום 5.5.13 נערך מזכר נוסף (מסמך 108) ובו מתוארת שיחה בין חוקרת המשטרה עם מרים. מרים טענה באותה שיחה כי בנה מפחד להגיש תלונה. לדבריה, מי שהיה ברכב ממנו ירד היורה היו שני המשיבים, וגם אושר מלכה ודור עמוס. ביום 6.5.13 קיימה מרים שיחה נוספת עם חוקר משטרה לגביה נערך מזכר (מסמך 107). באותו מזכר מסרה כי בנה שאבי אמר לה כי המשיבים הם שהיו ברכב ממנו ירד היורה ויחד איתם היו שתי בחורות בשם אורטל גבאי וחן דדון. בהמשך מסרה הודעה ביום 7.5.13 (מסמך 106). בהודעה זו מסרה מרים כי קיבלה את המידע בנוגע לירי מכך ששמעה את בנה שאבי מייד לאחר הירי ובאותו הלילה משוחח בחדרו בטלפון עם חבר. היא עמדה מאחורי הדלת והקשיבה לשיחה. היא שמעה את שאבי מספר לחבר שהמשיב 2 חסם אותו ואילו המשיב 1 ירד מהרכב וירה. מרים הדגישה בהודעה כי לא דיברה עם שאבי אחרי המקרה. לאחר מכן מסרה בהודעה כי שאבי אמר שרכב קאיה שחור חסם אותם ובמקום היה רכב נוסף בו ישבו אושר מלכה ודור עמוס. לדבריה, שיחה זו התקיימה בינה לבין שאבי כשבוע לאחר המקרה. עוד הוסיפה כי שאבי אמר לה באותה שיחה שדרך החלון הפתוח של רכב הפאסאט שמע את המשיב 1 אומר "
הנה האוטו של שאבי וישראל, הפאסאט, בוא נחסל אותם". בהמשך מסרה הודעה ביום 2.6.13 (מסמך 100), שם היא מתארת שוב את שיחת הטלפון בין שאבי לחברו בליל האירוע. באותה שיחה טוענת מרים כי גם שמעה מה אמר החבר לשאבי. כמו כן, הוסיפה כי היא יודעת שאביאל סיפר את אותם הדברים לאמו הדסה וכן אומרת שהיא רוצה שהמשיב 1 יישב בכלא כי הוא העבריין שירה בבנה.